העין השלישית, החוש השישי והשבט השלושה-עשר
(I'm a link)
Where The Streets Have No Nameבמקום בו לרחובות אין שםנמצאת אש ההוויה.במקום בו לרחובות אין שםאין דרכים ללא מוצאוהכל נסחף פנימה דרך עדשות המגע,נפלט ומניע מנסה להגיעושוב.העין השלישית
העין השלישית מאפשרת לנו את הפרספציה הרוחנית שמעבר לחיים הפיזיים. תקשור, פיתוח האינטואיציה, פיתוח מודעות חדשה ובפרספקטיבה אוניברסלית על משמעות הקיום. זו, אינה עוד מופשטת, כי אם נקודה פיזית הניתנת לאיתור במח וכן ניתנת לפיתוח באמצעות תרגילים. על העין השלישית ומיקומה הפיזי
פיתוח יכולות העין השלישיתhttp://pages.emerson.edu/Students/Z/Zachary_Winickהחוש השישי
החוש השישי, קשור באופן ישיר אל פיתוח העין השלישית ומאפשר ריפוי, תקשור וראיית נולד באמצעים מדיומאלים שונים, כגון: אסטרולוגיה, טארוט, נומרולוגיה, קריאה בקפה ובעלי תה, כירולוגיה, יוגה, הילינג, קריאת הילות ועודhttp://celestteal.bizland.com/sixth_sense.htm http://www.colinfry.com/ תקשורמשמעות החיים והמוות, תפקידנו בעולם הזה ובעולם הבא, הרוח, הזודיאק, העין השלישית והפרספציה-כל אלה נדונו לאורך ההיסטוריה האנושית על כל דתותיה ואמונותיה המערביות והמזרחיות כאחד. הקשר בין המיסטיקה והיהדות מופיעה באופן מרתק בקבלה ובספר הזוהר
(ראה "אדם נברא בצלם)
סרטון מרתק על משמעות החיים בקבלה, והקשר שבין המדע, הטכנולוגיה והאמונה היהודית:
סרטונים נוספים:
ערוץ קארמה (39) בכבלים
השבט השלושה-עשר
סוגיות שאוזכרו קיבלו ביטוי נרחב ומרכזי, הן בתפקוד החברתי בכל הזמנים, ה"פרימיטיבי" וה"נאור" -שמאנים, מרפאים, כוהנים וכו'- והן בתולדות האמנות, מן העת העתיקה ועד המודרנית - אלוהויות,זודיאק, טקסטים פיונררים, ירושלים של מעלה ושל מטה- דיאלוג וחיפוש מתמיד אחר הקשר שבינינו לבין עצמינו והיקום, בין הפנימי לחיצוני, הגשמי והרוחני, הנתינה והקבלה.
אמנות ושמאניזם
האמנים בכל התחומים, השמאנים הפרימיטיבים והמודרנים, חוברים יחד לקליקה אחת המהווה את השבט השלושה-עשר בתרבות מאז ומתמיד. שבט זה בודק את יחסי גומלין ומערער על "הפשט"; העיסוק בראייה פנימה והחוצה, החיבור בין המודע לתת-מודע, בין המיקרו והמאקרוקוסמוס, בין תשוקות הגוף והעלאת הרוחניות מהווה כר יצירה נרחב באמנות מודרנית. כך גם העיסוק בבו-זמניות, הקבלת המרחבים ו"מטאפורת העין" על כל רבדיה .
כך, בסוריאליזם הברטוני הרומנטי והפואטי של החלום, הכתיבה האוטומטית והתת מודע ובין הבטאיזם ו"סיפור העין" המכוון לעולם הגשמי הרקמתי והבלתי מתפשר. נושא הריטואל מודגש בסרט "הכלב האנדלוסי" ומאזכר פולחנים מודרנים ופרימיטיבים כאחד. הקשר בין הקטרזיס לריטואל גם הוא מוכר מתרבויות קדם ומהווה אקט רוחני ביסודו (אצטקים, מינואים, פולחן השור ועוד). אצל דאלי ובונואל חיתוך העין, מהווה אקט רוחני המאפשר חיבור בין העולמות וכן אקט גשמי המכיל דיאלוג בין סמלים פאלים ונשיים.
-H. Finkelstein, Surrealism and the Crisis of the Object, Michigan, 1979.
-R. E. Krauss, “Photographic Conditions of Surrealis”, The originality of the avant-garde and other modernist myths, Cambridge, Mass. : MIT Press, 1986.
.2000 ח. כלב, "טקסט ופולחן כאמצעי אינטרטקסטואלי בוירידיאנה של בונואל", מותר, אוניברסיטת ת"א, ביתן
.קליי גם הוא עסק באופן ישיר בבריאה ובעולם הפרספטואלי המורכב משתי האונות, הרוחנית-קריאטיבית והגשמית-לוגית המסומלות באמצעות העיניים ופיצול הפנים. קליי יצר דיאגראמה הממחישה את הקשר בין העין ובין העולם הפנימי והחיצוני. כך, עסק באמנות הלוקים בנפשם (פראנויה, סכיזופרניה); קליי כותב בשנת 1920 , כי האמנות אינה מייצרת את הנראה, אלא יוצרת ניראות. יכולת זו של הפיכה לנראה שייכת אל הילד, המטורף והפראי אשר להם כח מיוחד, שכן הם עדיין יכולים להביט פנימה אל עולם הביניים, הנמצא בין העולמות. כח זה הוא חזיוני עבור קליי ומתייחס לעולמות של הטרם-נולד והמת. כך, ניתן לראות קשר למגמות הפרימיטיביסטיות של האמנות המודרנית. החשובה ביותר היא ההמצאה מחדש של הנשגב בהקשר למחלת הנפש, האינטואיציה לראייה רוחנית ישירה.
אבחנה זו בין הצד הימני לשמאלי, אותה ניתן לראות ביצירותיו , בעלת משמעות פילוסופית בעיסוקו של האמן. קליי כתב ביומנו בתאריך 21.04.1918 על אירוניה זו של מצב אנושי, על מודעות החיים בשתי מציאויות, אשר הפכה אבן דרך בעבודתו האמנותית: "לא יותר מאשר אדם – חציו עבד ורק חציו אל! גורל טראגי...", רוצה לומר, ייצוגיות העצמי כ"חצי אל" פתטי הלכוד המשועבד לפיזיות. דואליות זו מושגת על-ידי חלוקת הפנים לשניים והשוני בין העיניים[; העין השמאלית, עליה מופקדת האונה הימנית האינטואיטיבית והיצירתית, מוצבת גבוהה יותר, בעוד שהעין הימנית, עליה מופקדת האונה השמאלית הקוגניטיבית מוצבת נמוכה יותר . ניתן לראות, אם כך, מערך דואלי כפול; זה המסמן את פעילות האמן: השימוש בשתי האונות (הפעילויות הרציונאליות והקוגניטיביות לצד האינטואיטיביות והיצירתית) ובנוסף לכך, פיזיולוגיה חצויה זו כאנלוגיה למצבו כיצור אנושי, הנע מן הרוחני המקושר לאלוהי, לבין המוגבלות הפיזית הארצית ועבדות הגוף.
- Burnett, D. C., “Klee as Senecio, Self-Portraits 1908-1922”, Art International, Vol.21, December, 1977.
-Foster, H., “Blinded Insights: On the Modernist Reception of the Art os the Mentally Ill, October, Cambridge, Mass., no.97, Summ 2001.
FOLKS, NO COMMENTS - NO GOOD...
