"אדם נברא בצלם"

הצלם הפיזי, הרוחני והמותנה

I

אדם מצוי בנקודת האפס. ראשית קיומה של סירקולציה המותנה בדם, ראשית ואחרית המוצבת במפגש בין צירים; בין מיקרוקוסמוס ומאקרוקוסמוס, בין היסטוריה וימים לבוא, בין מוציא וצאצא, בין מוצא להעדר.
בעולמנו המכונה "עולם התופעות" אנו עדים לשכפול ומודולציה. במאקרו, כגביש סוכר מיקרוסקופי נדמה שרשרת הרים, כשם שגרעין תא עגול ומושלם אקביוולנטי לכדור הארץ/החיים עצמו, בעדשת לוויין קריסטלית ניטרלית ניטרלית לכאורה. בהפכנו את העדשה למגדילה נגלה חלקיק המהווה חלקיק המהווה חלקיק של טבעת מוביוס אינסופית.
במיקרו, מנגנון החי וסביבתו בתוכנו של האדם- מחזור הדם, כדוריות, וירוסים, חיידקים "טובים" ו"רעים", האדריכלות ועיצוב הפנים של החללים, העיצוב התעשייתי של התאים הרקמות וכו'- מתנהלים בדינאמיקה חיצונית, המוכרת לנו אף יותר מזו המוכלת בנו.
מתוך הקבלה זו בין מיקרו ומקרו, מתוך מערכת שכפול המודולים האינסופי בקני מידה, הדואליות של הכלת ו"מוכלות" החיים, עלינו לשאול מהי אותה ישות המכילה אותנו. מהו המקור של "עולם התופעות" ומהו המקור לישויות והתנהלותן. האם אנו מקור לצלמים המוכלים בתוכנו והם מקור לתתי-צלמים נוספים כבובת בבושקה אינסופית. או שהכל סימולקרה אחת גדולה המתנהלת באופן עצמאי ללא מקור.
אם אתייחס לשרשרת הד.נ.א, שבצירופיה נוצרת תבנית מוכרת בעלת תכונות קולקטיביות וייחודיות מוצפנות באותה מתודת השכפול המודולארי, אגיע לדיון בממברנה ובתאוריית ה"סטרינגס"- אותה רקמה או מעטפת תאית במיקרו תהווה מימד נפרד במאקרו. רקמה של יקום, סביבו ממברנות מקבילות, דהיינו מימדים ויקומים מקבילים. אם כך, אין מקור אחד והצלם הוא יחסי. "אדם נברא בצלם" הופך להיות מושג אוניברסלי פרטי מקומי במקרה הטוב. כאן נכנס המימד הרביעי – הזמן – שכן, אם אין הזמן מרחב ליניארי במהותו, הרי שהאדם וצלמו יכולים להתקיים בממברנות מקבילות ביקום העל (התיאוריה המוזכרת סוברת כי קיימים לפחות 11 מימדים מקבילים).

II

במקביל, מתקיימת "רשת רוחנית וירטואלית" של נשמות שאינן בהכרח תלויות גוף. קאנט דן בשאלה, כיצד יתכן כי בעולם בו כל תנועות החומר כפופות לחוקים מדעיים, כיצד יתכן שתנועותיהם של בני האדם, שאף הם עצמים חומריים, יכוונו על-ידי רצון חופשי. התשובה לכך היא התובנה החושית- אותה יכולת חישה, מחשבה והמשגה-השואפת לאמת המוחלטת.
אותה יכולת פרספטואלית שמעבר לראיה, עולם התובנות, האינטואיציה - אלה אינם תלויים בפיזיות או בפיזיקה, אלא מתקיימים במימד אחר – במימד הרוחני. כפי שכותב יגאל אריכא, ספר הזוהר מתאר את תהליך ההאצלה של אנרגיית האל המתבצע במערך עשר הספירות, כאשר כל המצוי מטה בעולמנו ("עולם העשייה") משקף את חוקיות העולמות העליונים של הספירות.
אנרגיית הנשמה היא אנרגיית-על שמקורה אלוהי. בניגוד לאנרגיות "עולם העשייה" הסופיות, אנרגיית הנשמה היא אינסופית ומחוברת ל"עולם האצילות" וכזו יוצרת יש מאין. ייחודה של אנרגיה זו ביכולתה להפעיל מערכות חיים, כשבתום תהליך ההפעלה נשארת היא בשלמותה האנרגטית מבלי שהרכבה או איכותה ישתנו. ב"עולם העשייה" יש ביכולת אנרגיית הנשמה להפעיל כח רצון ולהגשים ייעודה כפעילה בדינמיקת היצירה שבבריאה. יכולה היא להתחבר לאנרגיית-העל האלוהית ולצאת למסעות מיסטיים במימדים שמעבר לזמן.

III
בהיותנו אדם , מפגש בין צירים, מפגש בין אותה ראשית התקיימות אלוהית בדם, צלמנו הרוחני מותנה כאן ועכשיו בזה הפיזי. בהבנתנו הלוקאלית אנחנו מתקיימים ומתממשים כאן ועכשיו, תוך חיפוש מתמיד אחר האמת האלוהית, האמת המוחלטת, האמת הטהורה, האידאה, המקור ובאמצעות תחומי חקר מגוונים: הפיזיקה, הביולוגיה, הארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה, המיסטיקה וביניהם האמנות המלקטת מכולם גם יחד.
לאורך תולדות האמנות אנו עדים לדיאלוגים שבמיקרו ובמאקרו; אלה הדנים במקומו של היוצר מול עולם האמנות מיחד ועולם התופעות האידך ובהמשך לכך העימות שבין הדימוי למרחב, פורמט, העימות שבין האור והצל ובין הנפח וההשטחה. אך הדיאלוג הקונסיסטנטי הוא זה שבין המקור להעתק,בין האלוהי לצלם, בין היוצר והיצירה, בין הנשגב לאנושי. הדיון ביחס שבין קטבים מחוברים אלה מתקיים מימי אפלטון ועד לפילוסופיה המודרנית והפוסט מודרנית. מאידאה בעלת העתקים וסימולקרות כוזבות, דרך התפישות השונות של הטבע, האדם, העולם הפנימי של האמן ויצירת האמנות ועד מתן לגיטימציה מוחלטת של העדר חוקים עקרוני ריזומטי המבקש להיות נטול מקור, נטול השוואה וללא הסתעפות עצית המתייחסת לעבר ולהווה.
הצלם, אם כך, הוא מותנה בזמן ומקום. יוצא מנקודת הנחה שאכן אנו נמצאים ויוצרים כאן ומתייחס לקוגניציה ואינטליגנציה לוקאלית, אשר יתכן ומתקיימת בפורמה שונה בממברנה מקבילה. אם נחזור לאותה שרשרת ד.נ.א ולתא מופרה שהחל תהליך צמיחה לקראת יצור אנושי – ברגע שינותק מכח הכבידה, תעלם ממנו הציריות ושוב לא יתפתח על-פי הצופן למרות העובדה שטבוע בו קוד.
קיימת טענה ש"אלוהים" הוא מושג המתייחס לכלל האנושות ומורכב מפרטים אנושיים היוצרים יחד את המושג ומכאן לשון הריבוי. לכן, יש ביכולנו לשנות, להשפיע, לחשוב ולהגיב לחיינו הפנימיים והחיצוניים. אם כך, אנו עצמנו ממברנות חיות המתנועעות בחלל, המכילות ישויות וחללים ומוכלים בעצמנו בממברנות נוספות, על-פי חוק השכפול והמודולציה שהזכרתי.יחד עם כל אלה, עדיין אין הסבר והבנה לקיומו של הצלם הרוחני, לחיבורים השונים בין עולמות הרוח, לעולם התופעות הרוחני, ל"צירופי המקרים" הפוקדים אותנו. מתוך כך, ככל שהמידע וההשערות מתרבות נכון יותר להתקיים כחלק מהמון, כאדם בעל זהות צלמית צנועה, המודע להיותו בעל שליטה חלקית בלבד והמנסה להגיע לאמת הטהורה ולנשגב, ללא נפילה תהומית להיבריס.